הכרנו כשהייתי בכיתה ח', ואתה היית בט', זאת הייתה תקופה שכולם השתמשו ב"סיקרט" (אפליקציה כזאת שכולם שם אנונימים ומעלים פוסטים), שם הכרנו (נראה לי)..
הייתי ילדה טיפשה שחיפשה "אהבה", אז הייתי משאירה את מספר הטלפון שלי בכל פוסט אפשרי, כדי שישלחו לי הודעות, וככה אני אכיר אנשים.
ואז יום לפני היום הולדת שלי שלחת הודעה:
-"היי, למה יש לי את המספר שלך?"
-"לא יודעת, אנחנו מכירים?"
-"לא נראה לי.. שנכיר?"
וככה זה הצחיל, היה לנו אחלה חיבור, הפכת מהר לחבר מאוד קרוב שלי, ואחרי שיחות של חודשיים, נפגשנו. אני מודה, פחדתי, אבל בכל זאת נפגשתי איתך, והיה לנו חיבור טוב גם בפגישה. ואחרי זה הגיעה עוד פגישה, שבסופה, סובבת אותי ונישקת (הצרפתית הראשונה שלי) וכדי שזה יהיה יותר קיטשי גם התחיל לרדת גשם. חזרתי מהפגישה מבולבלת, לא ידעתי מה רציתי, היית ידיד טוב שלי, אבל לא בן זוג...
יום אחרי, כתבתי לך שזה לא מתאים, ואתה ביקשת שנשאר ידידים, הסכמתי.
עברו כמה חודשים, וסיפרתי לך שיש לי חבר, מאותה שנייה התחלת לקנא. "במה הוא יותר טוב ממני?" אני בחיים לא אשכח את ההודעה הזאת, חצי הבנתי אותך, הבנתי שקשה שלך, שפגעתי בך, וחצי כעסתי, כי לא פרגנת, כי תקפת, כי לא ניסית להסביר... נילחצתי, אז חסמתי אותך. זאת הייתה טעות, ואני הצטערתי על המעשה הזה, ואחרי כמה חודשים חזרתי אלייך על ארבע, כי היית חסר לי בתור ידיד.
אבל בכמה חודשים האלה השתנת נורא, נהיית יותר מגעיל, יותר "ערסי" וגם כבר לא היית בתול. זה הגעיל אותי, אז העדפתי לא לדבר איתך.. לא הבנת את הרמז, ומאז כל כמה זמן שלחת לי הודעה:"בואי נפגש". והתשובה הקבועה שלי הייתה:"לא". חלף לו הזמן וכבר הייתי בט', היה לי כבר חבר רציני כמה חודשים טובים, ושוב שלחת הודעה, אבל הפעם נשמעת כמו אותו י' שהכרתי, אז דיברנו על החיים, ואז יום אחד התחלת לשגע אותי:"אני רוצה אותך", "אני רוצה אותך", "ויתרתי על הרבה בשבילך" ובלה בלה בלה. עניתי לך שלא יהיה בנינו כלום, לפחות לא באותו הזמן, היה לי חבר, ואני נאמנה לבן זוג שלי. ואז שאלת:" ונגיד לא היה לך חבר, היה קורה בנינו משהו?" "אממ, כן.." עניתי לך, חשבתי למה שלא נתן לך הזדמנות נוספת.
אחרי כמה חודשים שוב שלחת הודעה, התחחלנו לדבר, ומפה לשם ספרתי לך שנפרדתי מחבר שלי, ואז ברור שרצית שנפגש, ונפגשנו. וכמה מפתיע, הפגישה נגמרה בנשיקה. הרגשתי טוב עם הנשיקה הזאת, רציתי שזה יתפתח לקשר, אבל אתה נעלמת... ועכשיו (יותר נכון לפני כמה ימים) נזכרת בקיומי, ושוב אתה רוצה שנפגש, תהרוג אותי לא יודעת מה יש לי ממך, אתה חרא בן אדם ובכל זאת אני נפגשת איתך ומדברת איתך..
ויותר מזה, אני באה אלייך הביתה, כשהבית שלך ריק. אני לא יודעת למה אני עושה את זה, אני פשוט נמשכת אלייך, אבל לא רוצה אותך בתור בן זוג, אולי בתור סטוץ (בלי כל הקטע המיני). ואני מזהירה אותך,- רק תנסה להשכיב אותי. אני יודעת שהבטחת לי אלף פעם שאם אני לא ארצה זה לא יקרה, אבל בכל זאת, לא סומכת עלייך.
בקיצור נראה מה יהיה מחר,נקווה לטוב, אני אשכרה דפוקה...
;){kind=link}