האגו שלי גורם לי להציב "חוקים" בחיים שלי, למשל, אני בחיים לא אתחיל עם בן, אני לא אשלח לו הודעה ראשונה, ובטח שלא אתקשר. אני לא מתלוננת על זה, אני שלמה עם זה לגמרי.
בן היתר אחד העקרונות הבולטים בחיי נכון לעכשיו, הוא העבודה שאני עדיין בתולה, ומתכוונת להשאר כזאת עד שאני לא אפגוש מישהו שאוהב אותו באמת, שאסמוך עליו ואדע שזה לא הדבר היחיד שמעניין אותו.
אני מושפעת מהמון לחץ מסביבי, כולם אומרים לי שאני מפגרת, שזה כיף, ואין לי מה לפחד, שכולם סביבי כבר מנוסים בזה ורק אני "טהורה", שאני חנונית, ומסכן החבר שיהיה לי.
אבל מה אכפת לי מה הם אומרים, אם לא היה לי אכפת מהכבוד העצמי שלי, ורק הייתי רוצה להוכיח לכולם שאני "מגניבה" ו"בוגרת", אני הייתי נפטרת מהבתולים שלי עוד בכיתה ח' כשהייתי בת 13: היה לי חבר, אהבה ראשונה, בין היתר גם נשיקה ראשונה (אמרקאית), היינו חודש ביחד, הכל הרגיש לי מושלם, ואז הוא שלח הודעה: "היי מאמי, תשמעי, מחר הבית שלי ריק, ההורים נוסעים לסופ"ש בצפון, קיצר, רציתי שתבואי אליי, ואת יודעת, נשכב.. (סמיילי קורץ)".
אני פאקינג בת 13, מה נראה לו, עניתי לו בקצרה:" סורי, אני קטנה מידי ולא מוכנה לשלב כזה משמעותי, אנחנו לא נשכב".
ואז הוא התחיל להתחרפן:" תגידי השתגעת?!! את מייבשת לי את הצורה חודש! אני חבר שלך! אם אני רוצה ממך משהו אני אמור לקבל אותו!!"
אין פה מה להוסיף באותו הרגע נפרדתי ממנו, אני לא רכוש של אף אחד...
חברה שלי לשעבר, נקרא לה ד', כבר מזמן הייתה מנוסה, בגלל זה היא זלזלה במעשה שלי, ואמרה שאני סתומה, שאני בגיל המושלם "להתבגר". לא הקשבתי לה, והמשכתי בחיי.
בסוף השנה קראו לי כמה מקרים מצערים, שכתוצאה מהם נכנסתי לדיכאון, ואז ד' "החברה המקסימה שלי" הכירה לי את האלכוהול, אמרה שהוא ישכיח ממני את כל הצרות, היא הכירה לי את חבורת הסטלנים של העיר שלנו, וביחד איתם התחלתי לשתות, כן שתיתי הרבה, ובאמת חשבתי שזה עוזר, אבל הכל השתנה יום אחד..
ישבנו בשכונה שלי בפארק נטוש, יחסית מאוחר בערב, וכמו תמיד פתחנו את הערב עם וודקה ובירה, שתיתי קצת ועוד קצת, לא הייתי לגמרי שיכורה, ולידי ישבה ד' שהייתה באותו מצב כמוני,
ואז הכל נהיה פתאום מוזר, כל חברות הסטלנים שלנו (שהייתה מורכבת מבנים בעיקר) הקיפה אותי, הם התחילו לגעת בי, ולחפש את הכפתור במכנס, ואני מנסה להתנגד, אבל לבחורה שיכורה מול חמישה בנים אין הרבה סיכוי, וחברתי היקרה ד' יושבת לה בנחת ומחייכת, התחלתי לבכות, קיללתי את עצמי בעיקר על שהדרדרתי למצב כזה, וברגע אחרון מישהו עבר שם, ראה את זה, ורץ לעזור לי, אם לו הבן אדם הזה, אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה.
אחרי אותו מקרה הפסקתי לשתות, ניתקתי קשר עם כל אותם הסטלנים, וכמובן שהתרחקתי גם מד' (עם חברים כאלה, מי צריך אוייבים).
היום אני לגמרי אחרת אני לגמרי "סאחית" בכל מה שקשור לאלכוהול, והיום אני יותר פתוחה לאמא שלי, ומספרת לה הכל(כמעט הכל).
אז כן אני בתולה, אני לא רצה לשום מקום, והעניין הזה לא קשור לאף אחד חוץ ממני, אז תתמודדי סביבה יקרה, כן אני בתיכון, וכן אני בתולה, ואני אשאר ככה, עד שאני ארגיש בטוחה ומוכנה!
יש לי את כל הסיבות להיות בתולה!
;){kind=link}