עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אז נתחיל ממשפט בנאלי,
זה המקום שלי לפרוק את הכל.
חוץ מזה, קוראים לי ניקול, ילדה צינית, הזויה, מוזרה, וחלק מהאנשים, בעיקר בנים נמשכים אליי.
לא באה להשוויץ, זאת האמת. וכמו פה אני תמיד, או כמעט תמיד, אומרת ת'אמת בפרצוף.
בין היתר אני גם די דפוקה עם אגו.
אממ זהו, נראלי..

ואם סתם בא לכם לדבר:
nicole.gr4554@gmail.com
חברים
חסויanonymousאווהלי אברהםAngelCOMICS & NEHORAI
דניאלהsee from the heartסהר שיריםadelkimמאיה דקל
אלינורYour Vikingayalathat girlTammy Jacksonהילה
דניאלDanielleroyסטפני גבאיSWEETNOTHINGנעמי
Assi Berman Dayanהאמיצהאורchanges37Hadasuירין עוזיאל
i don't careRainits just me .עמית עמיחיThe darkדודו כהן
BlacKEyesיותםעופרי טלbellroee harelsfataim
noamJennyמיקה :)שארלוטjuliYN71
koralחגית הלIM ALחמוץ מתוקalinMandy
טל אורSurvivesתיאושיראלmayyanlevtears
ולריהדוןאני יעלנאיהפמיניסטיתאד;-)
green scarfLR SOMEONEOne bodyתמר גיל קנדלsunshineמאור ג'יגלבה
נטעפילוסופית משוגעתFairy Horseגולשת מהדרוםɛAngelɜניקי
LuciferLili
נושאים
החיים שלי  (30)
פרידה  (10)
אהבה  (7)
דפוקה  (4)
כעס  (4)
שיר  (4)
מחשבות שלי  (2)
משפחה  (2)
נמאס לי  (2)
פחדים  (2)
אבא  (1)
אטימות  (1)
אי הבנה  (1)
אידיוט  (1)
אכזבה  (1)
אמא  (1)
אמת  (1)
בגידה  (1)
געגוע  (1)
דת  (1)
הברזות  (1)
הטרדה מינית  (1)
המין השולט  (1)
הרבה זמן  (1)
חברות  (1)
חברים  (1)
ידידים  (1)
יומולדת  (1)
יומן  (1)
כתיבה  (1)
למה  (1)
מייל  (1)
מתבגרים  (1)
עומק  (1)
עזרה  (1)
פחד  (1)
קנאה  (1)
רומנטיקה  (1)
שידוך  (1)
שנאה  (1)
תודה  (1)
אני
גיל: עוד מעט 15 (7.12)
מזל: קשת
מזל סיני: נחש
צבע: סגול וטורקיז
סדרה ישראלית אהובה: החברה הטובים
סדרה אמרקאית אהובה: American Horror Story
סדרה רוסית אהובה: Сваты
מקצוע אהוב: ספרות ויחסים בין מדינות
תכונה שאני מעריכה: כנות ואומץ
תכונות שאני שונאת: צביעות, חוסר כנות, בגידה ונטישה
חיה אהובה: קואלה ודובים (למרות שאני אוהבת את כל החיות).
זמר ישראלי אהוב: רון כהן
זמר אמרקאי אהוב: אין
זמר רוסי אהוב: Дима Билан
זמרת ישראלית אהובה: ג'יין בורדו
זמרת אמרקאית אהובה: אין
זמרת רוסית אהובה: Вера Брежнева
להקה ישראלית אהובה: האולטרס
להקה אמרקאית אהובה: 5 Maroon
להקה רוסית אהובה: Градусы
סטטוס: רווקה
ציון הכי נמוך: 0
ציון הכי גבוה: 110 (כן זה אפשרי)
הכי אוהבת לעשות: לשמוע שירים ולצייר
הכי שונאת לעשות: לנקות
אוכל אהוב: סושי ובככלי כל הג'אנק פוד ואוכל של אמא
מערכת יחסים הכי ארוכה: חצי שנה
מערכת יחסים הכי קצרה: יומיים
חפץ שאני הכי אוהבת: טלפון והפו הדוב שלי שאני ישנה איתו בלילה
עונה אהובה: קיץ, אבל גם חורף סבבה
זהו פחות או יותר
חלום
21/04/2017 21:24
Do what I want
החיים שלי, שיר, כתיבה
רציתי לשתף משהו שכתבתי. אשמח לשמועו תגובות. :)
~חלום~
תפסיק לבלבל לי את המוח
באמת שכבר אין לי כוח
המשחק הזה לא מוביל לשום מקום
בוא ננפץ את החלום
לא יוצא מזה שום דבר
והעסק הזה פשוט לא נגמר
כשאתה רומז אני לא מבינה
כשאני רומזת אתה מסתבך עם התגובה
אולי כל העניין הזה בכלל לא שווה
אולי לא נועדו זו לזה
אולי אנחנו סתם מבזבזים את הזמן
מפתחים אחד לשנייה רגש לא נכון ומסוכן
איפה התקופה שהיינו משוחחים?
עכשיו השיחות בנינו זה רק שתיקה והשפלת מבטים
כבר אין לנו על מה לדבר
אתה כל הזמן לאנשהו ממהר
אני יודעת שלי אתה משקר
שאתה שם בבר עם איזה כוסית משתכר
גם אני לא קדושה
גם לי מחכה מישהו מעבר לפינה
הלב שלי הפסיק להרגיש, הוא לא מסופק
הוא כבר לא פועם, הוא מלא באבק
אז בוא נפרד וסוף סוף נתפצל
נפסיק כל היום אחת לשני לצלצל
לכתוב הודעות אין סופיות ולחפור
הרגש בנינו הוא סתם אפור
לשנינו מגיע להרגיש משהו אמיתי
אז בוא ננפץ את החלום הזה שכל כך מציאותי.


0 תגובות
החיסורים שלי
19/04/2017 22:48
Do what I want
החיים שלי, פחדים, הברזות
פאק אני כל כך גרועה. הגיוני שהיום כולם איחרו ללימודים כי בכל זאת יום ראשון אחרי חופש ארוך. אבל נחשו מה, אני לא איחרתי, אני פספסתי את הלימודים. כן פספסתי אותם כי ישנתי. ונחשב מה, התעוררתי מהצלצול בטלפון שלי. מחנכת שלי התקשרה לשאול למה הייתי חסרה היום, בפאקינג 2 וחצי בצהריים. ואז היא אמרה שזה לא פעם ראשונה שאני מחסירה, ויש לי מלא חיסורים. ליתר דיוק 68, וזה רק רבעון אחד. כן 68. למה כל כך הרבה? כי בואו נגיד שאני מבריזה מלא. למה אני מבריזה מלא? כי חרא לי בכיתה וזה הדרך שלי להתמודד עם זה, לברוח. יאפ, פשוט לברוח. כל החיים אני ככה, אני לא אמיצה, אני פחדנית. כלומר, לא תמיד, יש מקרים "שיש לי ביצים" אבל כשזה קשור לבצפר אני גרועה. שלא תבינו לא נכון, יש לי חברים, הרבה חברים, חברים טובים. פשוט.. הם לא בכיתה.. קשה לי איתם.. הם נראים לי כל כך שטחיים. אפילו ההוא שהיה לי קראש עליו פתאום נראה לי ערס בנאלי.אוווף. היה לי רע ביסודי, כאילו, היו לי חברות, אבל לא הייתי מהמקובלות ונורא סבלתי מזה, בחטיבת בניים הייתה לי כיתה לא רעה, עם הזמן למדתי להכיר אותם, אבל היה לי רע לימודית, אני לא בנטייה לכיתת מופת. והנה עכשיו תיכון, אני תקועה בכיתה שרק ילדה אחת מוצאת חן בעיניי בכיתה, אבל עם מלא חברים בשאר הכיתות, לימודים אני פחות או יותר מצליחה, אבל מעדיפה להבריז כי הכל עדיף מעוד שעה עם חסרי שכל האלה שמפריעים בשיעורים. 
אני יודעת מה הם חושבים עליי.. הם חושבים שאני פריקית.. מוזרה... שקטה.. סנובית.. ביישנית. 
הם חלקית צודקים, אני כן ביישנית, אבל לידם, לא מכירה אותם מספיק כדי להרגיש איתם משוחררת ולהריץ צחוקים, ואני גם לא רוצה. 
פשוט בא לי לגמור עם שלוש השנים האלה. טןב אחת כבר כמעט סיימתי. אני רק מקווה שלא יעיפו אותי מהבצפר בגלל החיסורים.
כנראה הגיע הזמן שאני אקח את עצמי בידיים קצת ואתמודד עם הפחדים וכל שאר הרגשות שלי.
2 תגובות
פחדים
18/04/2017 11:31
Do what I want
החיים שלי, פחדים
כל אחד מאיתנו מפחד ממשהו, לכל אחד יש את הפחד שלו, אחרי הכל העולם הזה מלא בסכנות.
כשהייתי ילדה קטנה פחדתי מהחושך.אבל לא פחדתי בגלל מפלצת שמסתתרת שם, או איזה רוח רפאים, פחדתי מהעובדה שאני לא רואה כלום. היה לי קשה ומפחיד שאני לא שולטת במצב, אחרי הכל האדם הוא יצור שתלטן.
היה לי גם פחד גבההים, לא משהו רציני אבל היה לי. אפילו אם הייתי עולה על איזה מתקן לילדים לא גבוהה במיוחד הייתי מתחילה להזיעה בכפות רגליים והגוף כאילו משותק, את מפחד לעשות צעד כאילו שאם תזוזי את תיפלי. זה דומה קצת לחיים שלנו.. אנחנו מטפסים מטפסים למעלה למטרות שלנו ואז אנחנו נתקלים במכשול, ואז כולם מתחלקים לשלושה סוגים, הפחדנים שמפחדים לנסות ויורדים למטה בחזרה לקרקע הבטוחה, האדישים נשארים באותו מקום כי לא אכפת להם באמת, ויש את האמיצים שמעזים לנסות ולצעוד קדימה, גם אם הם יפלו בסוף, לפחות הם ניסו, והעקשנים שבניהם אחרי שהם יפלו הם יתפסו חזרה, להשלים את הדרך שלא סיימו.
לא ממזמן עברו לי כל הפחדים שהיו לי, כולם, אבל נוצר אחד חדש. אולי זה ישמע קצת מוזר אבל הייתה תקופה שנורא פחדתי מדאע"ש. כן מאותו ארגון טרור שאף מדינה לא מצלחיה לעצור,מאותו ארגון טרור שכל כמה זמן מופיע משום מקום ועושה פיגועים, אותו ארגון טרור שעושה שטיפות מוח לאנשים. אבל עם הזמן עבר לע הפחד. לא ממש יודעת למה אבל הוא עבר, אני מניחה שפשוט נוצרה בין מן תקווה שישראל יותר חזקה מהם, אחרי הכל מי אם לא אנחנו בעלי ניסיון בכל מה שקשור לטרור ולמניעתו.
אז ממה אני מפחד עכשיו? עברו לי כל הפחדים, כולם, אבל כמו תמיד נוצר פחד חדש, אני מפחדת מהמחלה. אני די בטוחה שכולכם מבינים על מה אני מדברת. אני מפחדת ממנה לא בגלל שאני מפחדת למות, מוות זה לא מה שמפחד אותי, מפחיד אותי למות ביסורים, זאת מחלה נוראית, ולא תמיד מגלים אותה בזמן, אני מפחדת שיהיה לי גידול ושימו לב אליו בשלב מאוחר, אני מפחד למות גוססת לעיניי המשפחה שלי, אני מפחדת למות ולהשאיר מאחורה לבבות שבורים, ואמא, איך היא תתמודד עם זה? איך היא תחייה בלעדי, אם אני אמות, סתם ככה, פתאום, בגלל יצור שיכול להתנחל אצלי בגוף? 
מה שאני מנסה להגיד בעצם, שככל שאנחנו גדלים ככה הפחדים שלנו נהיים עמוקים יותר ויתר. וזה בסדר לפחד, אם אתם מפחדים סימן שאתם מרגישים.
0 תגובות
חברות בין ידידים
17/04/2017 11:26
Do what I want
החיים שלי, חברות, ידידים, רומנטיקה, שידוך
אתמול היה לי בית ריק. הזמנתי את כל החברים שלי, כלומר לא את כולם, את כל אלה שקרובים אליי באמת, את כך אלה שיעזרו לי כשצריך. מכל אותם האנשים שאני כל כך אוהבת, היה גם חבר שלי, לא, לא בקטע הרומנטי חבר, פשוט חבר, חבר טוב, כי לקרוא לו ידיד זה מעליב.
לפעמים נראה לי כאילו עשו שכפול שלי רק בגרסה גברית. אנחנו כל כך דומים (באופי), בדעות, במחשבות, בטעם במוזיקה, אוכל ואפילו בגדים.
אני יכולה לסמוך עליו לא פחות כמו שאני סומכת על חברה טובה שלי.
וכל פעם מחדש אני מופתעת עד כמה אנחנו דומים. אתמול חברה שלי אמרה משהו, ובשנייה אני והוא קשרנו את זה לשיר מסוים והתחלנו לשיר אותו. זה היה די הזוי.
בסוף כשכולם הלכו ונשארנו רק אני, הוא ועוד חברה, דיברנו על כל הפגישה, מי עשה מה, ובאותה שנייה אני והוא אמרנו את אותו המשפט. בדיוק אותו משפט. זה היה כל כך מוזר ומגניב ובעצם גם קצת מפחיד. התחברתי אליו ככה לא ממזמן, לפני זה לא חישבתי אותו למישהו מספיק קרוב. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, זה פשוט מדהים.
ואני ממש לא רוצה לפתח מזה משהו רומנטי, וגם הוא לא. אנחנו רק ידידים טובים מאוד, זהו. מי אמר שלא יכולה להיות סתם חברות בין המינים, למה ישר לקשר לזה רומנטיקה. כמובן שכבר ניסו לשדך בנינו מלא פעמים, מלא. אבל אנחנו לא טיפשים, אין בנינו אהבה כזאת, אנחנו לא נסכן את כל החברות שלנו בשביל סתם לחץ חברתי. אני אוהבת אותו בתור חבר שלי, חבר טוב שלי וככה גם הוא אותי והכי טוב שישאר ככה.
כמה פעמים קרה לי, ובכללי בעולם, שהידידות הפכה לרומנטיקה, שפתאום אחד הצדדים התחיל להרגיש משהו. מובן שזה לא בכוונה, אבל זה עצוב, כי בסופו של דבר, רוב הזוגות נפרדים וזה גם שם סוף לידידות, לחברות. נורא קשה לחזור לדבר רגיל עם האקס, כמו שזה היה פעם, זה גם לא ממש אפשרי, תמיד תהיה שם הרגשה של פדחנות, ביישנות, לא נעם לספר, וכו.
ויש את הידידים האלה שנכנעים ללחץ חברתי, כולם לוקחים על עצמם את התפקיד של השדכן, ובכוח מנסים להרכיב זןגות. למה? למה לעשות את זה, מי ביקש ממכם להתערב, מי קבע שאתם יודעים טוב יותר מהם, הם כבר מספיק בוגרים כדי להסתדר לבד, אל תדחפו את האף שלכם ותהרסו הכל. לא  הכל סובב סביב רומנטיקה. ואם הם לא מספיק בוגרים כדי להסתדר לבד, אז כנראה שעוד מוקדם להם לחשוב על רומנטיקה בכללי.
אז תעשו לי טובה, ופעם באה במקום לשדך זוג נוסף תחשבו קצת, מובן שזה מכוונות טובות אבל בכל זאת, תנו לאנשים לסדר את חייהם הפרטיים והרומנטים לבד בלי שדכנים ופסיכולוגים סוג ז.

0 תגובות
מי המין השולט באמת?
14/04/2017 00:46
Do what I want
החיים שלי, המין השולט, הטרדה מינית
זכרים אתם עם דפוק. כן אתם עם דפוק. ואני שונאת דפוקים. אני שונאת אותכם. כלומר, לא את כולכם אבל את רובכם. אני שונאת את כל אותם גברים שמעזים לנצל את כוחם ולהרים יד על אישה, ילד או כל אחד אחר שיותר חלש מהם. אני שונאת את כל אותם גברים שמזלזלים בכוחה של אישה, שמבחינתם אישה מיועדת לשלושה דברים בלבד: סיפוק מיני, עבודות בית ולידה. אני שונאת את כל אותם גברים שמעזים להטריד מינית אישה. כן גם ליטוף בתחת נחשב וגם שריקה ברחוב ואפילו סתם לזרוק הערה על התחת שלי.
מי קבע שאתם המין השולט? מי קבע שאתם המין החזק, מי קבע שלכם יש הרבה יותר זכויות מנשים, מי קבע שיש לכם את הלגיטימציה להטריד בחורה. 
בואו נדבר תכלס, מה אתם שווים בלי המין שלנו, מה אתם יודעים על עבודות הבית נראה לכם זה קל, וזה בנוסף לעבודה היום יומית במשרד, בחנות או כל מקום עבודה אחר.
מין החזק עאלק, נראה אותכם שורדים לידה, נראה אותכם שורדים כאבי מחזור כל חודש למשך הרבה הרבה שנים. נראה אותכם מתלבטים שעה מול המראה בבית מה ללבוש כדי לא להראות פרובוקטיבי.
כי מסתבר שאם אישה חווה הטרדה או חס וחלילה אונס זה אשמתה! מה נראה לה שהיא לבשה מחשוף, באיזה זכות החצאית שלה כל כך קצרה, הרי אתה גבר, יש לך צרכים, אתה חרמן ואם היא שמה מחשוף סימן שהיא רוצה זיון ממך, בדוק, חתום, נעול.
תעשו לי טובה, אני כל כך מזלזלת בכם, אתם לא תשרדו בלעדינו. אתם לא המין החזק אתם המין התלוי, אתם תלוים בנו והגיע הזמן שתפנימו את זה.
ומאיפה כל הנאום הזה? 
בעצבים מהיום הזה, ובכללי מהחיים האלה, אם היה לי שקל על כל הטרדה מינית שחוויתי, כבר ממזמן המזכירה האישית שלי הייתה מקלידה את זה במקומי בזמן שאני שותה שייק באי הפרטי שלי.
בקיצור, די להטרדות, די להשפלה, די לביזיון, הנשים הן הכוח האמיתי של העולם הזה, וכן זה כולל גם אותכם הגברים
1 תגובות
הרבה זמן לא כתבתי פה
12/04/2017 22:18
Do what I want
הרבה זמן, החיים שלי, יומולדת
יאפ, אני יודעת כמה זמן לא כתבתי פה, כמה חודשים טובים.
למה לא כתבתי? אני לא יודעת.. לא היה לי כוח, השראה, לא היה לי כך כך מה לכתוב.. כלומר כן קרו לי דברים, המון דברים, פשוט לא הייתה לי מוטיבציה. האמת, שהיו כמה פעמים שכן רציתי לכתוב ואפילו הייתי כותבת פוסט, היה נשאר לי רק ללחוץ על כפתור אחד להעלות אותו, אבל לא עשיתי את זה.. לא יודעת למה, לא יכולה להסביר..
אז תכלס מה היה לי בכמה חודשים האלה?
•יומולדת
•לב שבור
•ידיד חדש
•כיתה נוראית
•ירידה בלימודים
•והמון שינויים חברתיים.
•ועבר שמתעקש להיות הווה שלי.
אני לא רוצה לפרט על הכל, לפחות לא היום.. 
אז עכשיו אני אכתוב על הראשון ברשימה, היומולדת שלי. 
אז היה לי יומולדת בדצמבר. איך היה היומולדת עצמו? נחמד. אף פעם לא הייתי מהבנות האלה שהיו מביאים להן שמונים בלונים לבצפר ושרים בכל המסדרון מזל טוב. לא אכפת לי, העיקר שאנשים שאני אוהבת זכרו את היום הזה. בסופ"ש של אותו שבוע יצאתי עם חברות, היה נחמד, היה אפילו כיף, נהנתי מכל רגע אבל זה היה קצר.. והכמה הימים המסכנים האלה שהיו מוקדשים רק לי עברו.. מדכא.. אני צריכה תשומת לב.. כי אני מתבגרת, כי אני נקבה, כי אני בן אדם, כי אני ניקול.
כשחושבים על זה, יומולדת זה דבר נורא מדכא.. ולא, לא בגלל שאנחנו מזדקנים ולא כי אנחנו מקבלים תזכורת שאנחנו יותר ויותר קרבים למוות, זה יום מדוכא כי הוא בעצם צבוע.. זה שאנשים שמחים בשבילך ביום הזה, זה לא אומר כלום, אולי עכשיו הם שמחים שאתה קיים ולפני איקס שנים נולדת, אבל יום אחד אתם תריבו ואז אותו בן אדם יאחל לכם מוות. 
זה יום צבוע כי ביום רגיל לא מקדישים לך את התשומת הלב הזאת, רק ביום הזה מאחלים לך דברים טובים ומשתדלים לשמח אותך.. ואז היום עובר והכל חוזר לשגרה. אין תשומת לב מיוחדת, אין איחולים, אין כלום, הכל שוב אפור, מגעיל ומשעמם..
ותחשבו רגע מה היה קורה, אם זה לא היה מקובל לציין ולחגוג ימי הולדת.. כל יום היה אותו דבר, לאף אחד לא היה מגיע רעיון לאחל לך לחיות עד 120 או כל דבר אחר. אף אחד לא היה מביא לכם סתם ככה מתנה, בלי סיבה. זה די עצוב ורק מוכיח עד כמה העולם הזה צבוע, קר ואדיש.
ואני לא אומרת את זה ממרמור אני אומרת את זה כי תכלס זאת האמת..
1 תגובות
פנים קרות
19/10/2016 18:19
Do what I want
החיים שלי, שיר, עומק, אמת
אני מאוד אוהבת ראפ, בין היתר אני שומעת גם את EZ. היום נפלתי על שיר שלו שאף פעם לא התעמקתי במילים שלו, אבל היום כששמעתי אותו המילים ממש השאירו לי צלקת בלב. למרות שהשיר יצא ב-2009 הוא נכון ואקטואלי גם להיום לצערי הרב. בבקשה תקשיבו ותקראו את המילים כי הם אומרות את כל האמת. הלוואי ויום אחד אני גם אהיה מסוגלת לכתוב כזה טקסט עוצמתי.

מילים:
איזה בוקר של כיף, איזה כיף שהיה לי הבוקר 
קורא ת'כותרות וישר מתמלא באושר 
תקחי שלוש דקות, שמעי ת'שיר ואז תביני 
מה גורם לי להיות ציני 
כי איפה כל ה"אם תרצו אין זו אגדה"? 
שרצחו את הילדה ואז זרקו למזוודה 
ואת המזוודה הם השליכו לירקון 
אלוהים תחזור מהר מהשנת שבתון! 

כי אם אתה לא סטרייט אז אתה לא בן אדם 
לא פלא שהיטלר גם רצה להרוג את כולם 
בוא נשפוך רק דם, נוודא שהוא לא קם 
ונברח משם, בעולם של שנאת חינם 
באמת שאין לי שום כוונה לצמרר 
יש כאלה שעושים את זה טוב יותר 
אבל מה הם כבר עשו? הם רק רצו לדבר 
ויצאו מארון אחד לארון אחר 

מה עדיף? לסתום את האוזניים ולצעוק, 
אבל הם ניפצו את הבועה שלי. 
לצערי הרב אני רגיל להיות בשוק, 
רגיל שמפרים את השלווה שלי. 
איזו גאווה? איזו אהבה? 
איזו מדינה? איזה בן זונה 
רוצה להיות הבא שישאיר פה צלקת 
במקום לתת לנו לגדול בשקט 

כי כל כמה ימים שודדים פה זקנים 
היא חיה מספיק, מה? היא כבר כמעט בת שמונים! 
אז בוא נפוצץ לה ת'פנים עם המון אהבה 
כדי שהיא תוכל למות בשיבה טובה 
ואולי, לא כל אחד יאהב 
את הרעיון שיהיה בארץ עונש מוות 
הגיון בריא אומר לי שכדאי, 
כי אם הוא לקח חיים של אחרים באיזה זכות הוא חי? 
מה? לא מספיק מתים פה על הכביש? 
מה? לא מספיק אבות אומרים על חיילים קדיש? 
מה? לא מספיק חולים נלחמים כדי לחיות? 
מה? פספסתי את השלט של כניסה לגן חיות? 
מה?! 

ברוכים הבאים למדינת עולם שלישי, 
החוק בידיים שלי, אני מרגיש חופשי, 
ואם השיר לא יכנס לפלייליסט אז, 
אני יכין לי רשימה ממש כמו דודו טופז 

מה עדיף? לסתום את האוזניים... 

השיר הזה נכתב והוקלט ביום אחד 
כי מספיק לי רק יום אחד כדי לכתוב עוד אחד 
רציתי עולם שפוי ולא מדינה בהפרעה 
עם שירים כאלה מי בכלל רוצה השראה? 
אני לא מנסה לשנות, אני רק רוצה לבטא רגשות 
לא רוצה לראות מי מראה תמונות יותר קשות 
בחדשות ממגישות שכבר לא מתרגשות 
מסיפורי זוועות, ומספרות בהבעות פנים קרות 
בארצנו הקטנטונת, השוחה בדאגות 
מולדת יחפה שמלאה ביבלות 
אז בין ההשגים ובין כל ההצלחות, 
למה אני יכול כבר לצפות שיגרום לי לרצות 

לסתום את האוזניים...
0 תגובות
למה אתה ככה
17/10/2016 01:36
Do what I want
החיים שלי, אבא, כעס
בדרך כלל לחג כמו סוכות מביאים מתנות לילדים, צעצועים, בגדים, ספרים ולפעמים גם כסף. אז אבא שלי החליט גם הוא להפתיע.
לפני כמה ימים קיבלנו דואר, אבל בגלל הלחץ ובלגאן (מסיבות כאלה ואחרות) יצא שפתחנו את המכתבים רק היום. היו שם שני מכתבים לשתי האחיות שלי, בהם היה רשום שאבא שלי פתח חשבון בנק או קרן חיסכון (משהו כזה) לאחיות שלי, אבל לי כלום, שום דבר.
מילה אחת: אאוץ'.
למה אתה כל כך שונא אותי, למה כיף לך לפגוע בי, למה לשבור לי את הלב שוב ושוב, למה לעזעזל את שם עליי זין.
תתעורר כבר! יש לך פאקינג ארבע בנות! ארבע! אבל כל התשומת לב רק לרביעית, רק לילדה של הכלבה שלך. נשבעת מגיע לך שבכל הארבע פעמים האלה נולדו לך בנות, למרות שכל כך רצית בן, מגיע לך.
כל הפאקינג היסודי המחורבן הזה שגם ככה היה לי קשה, האשמתי את עצמי בזה שהלכת. עד כיתה ב' הייתה לי משפחה. ואז אני רואה את אבא מתנשק עם איזה מכשפה, ואת אבא שעאלק נוסע למילואים לחודש, ואת אבא שבסופו של דבר הולך ועוזב את הבית, ולשמוע את אמא שלי בוכה בלילה בשקט בשקט כדי לא להעיר אף אחד.
יואו! אני כל כך כועסת, כל כך! עד שאתה מחליט לעשות משהו נחמד לבנות שלך את שוב מחליט לא לשים עליי. בטח, מה ברור, מי צריך את ניקול, אז מה שהיא הבת הבכורה שלך, אז מה שמשלושתינו אני הכי קשורה אלייך, אז מה שמגיע לי לפחות סליחה.
אתה יודע, אני שונאת ארבע סוגים של בני אדם: בוגדים, צבועים, שקרנים ונוטשים.
אז קלוט קטע, אתה עונה על כל הקטגוריות, יש לי את כל הסיבות בעולם לשנוא אותך, אבל אני לא, אני פאקינג עדיין אוהבת אותך, כי אתה אבא שלי, ואין ולא יכול  להיות לי אחר.  אז למה אתה זבל אליי? למה בזמן שכל האבות עוקבים אחרי הבנות שלהם בדייט ראשון אתה לא יודע אפילו שאני יוצאת עם מישהו, למה בזמן שכל האבות כועסים על הבנות שלהם על ממוצע נמוך אתה אפילו לא יודע שקיבלתי תעודה, למה בזמן שכל האבות חושדים בבנות שלהם שהם מעשנות לך זה אפילו לא מזיז את השערה באף.
אוחח כמה אדישות... יש לך אשכרה פיצול אישיות, לבת "החדשה" שלך אתה אבא למופת, אבל לשאר הבנות שלך אתה חרא.
כמה דמעות ירדו בפוסט הזה, כמה זכרונות עלו בפוסט, כמה מחשבות הגיעו למוח, וכמה קללות נכתבו פה.
אתה כזה זין שלא אבא, אבל אני אוהבת אותך. 
אבל למרות האהבה הזאת אני מאחלת לך שיום אחד יכאב לך כמו לי ולאחיות שלי.
אני לא בובה שמשחקים ואז נוטשים, אני בן אדם עם רגשות,
אבל אתה טיפש או אולי אדיש מספיק בשביל לא להבין את זה.


1 תגובות
דניאל
14/10/2016 23:27
Do what I want
החיים שלי, פרידה, פחד
ראיתי אותו היום.. ראיתי אותו, והוא אותי..
ראיתי את דניאל. כן, כן את אותו דניאל מאחד הפוסטים הקודמים שלי.
אותו דניאל שהיה אגרסיבי וטיפש מספיק כדי לפגוע בי.
אותו דניאל שרק עכשיו הבנתי שאני מפחדת ממנו. 
כשראיתי אותו עברה בכל גופי צמרמורת. הוא הביט בי בעיניים הכחולות שלו (הן נורא יפות!) אבל אין בהן נשמה. הוא עמד והסתכל עליי מהקצה השני של הרחוב, ואני הייתי משותקת מפחד. "ניקול!" הוא צעק, ואני לא הגבתי. ואז הוא התחיל להתקרב אליי והפחד גבר. הוא נעמד מולי, הביט לי בעיניים ולחש:" התגעגעתי אלייך". באותו רגע נפטרתי משיתוק הפחד והתרחקתי ממנו. ואז הוא תפס לי ביד, אותה אגרסייה.
השתחררתי ממנו, אבל הוא לא וויתר. אפילו ניסה לנשק אותי. ואני ברחתי משם, פשוט ברחתי.
אחרי כמה זמן הוא שלח לי את ההודעה הזאת:
"מה נראה לך שאת בורחת?! אני רוצה אותך! בואי נחזור.. למה בכלל נפרדת ממני אז.. בגלל אותו אגרוף? כן צודקת הגזמתי, אבל תשמעי גם את היית לא בסדר, דברי איתי כפרע, מתגעגע אלייך..(סמיילי קורץ).
וכל ההודעה המפגרת הזאת בלי אפילו סליחה, בלי תודה, בלי כלום.. כמה זה פוגע..
מן הסתם סיננתי אותו, ואז הוא שלח עוד הודעה:
"זונה! הבנתי למה את מסננת, ראיתי בפייס ובסנאפ תמונות שלח עם חבר שלך (סתם ידיד שלי), מצטלמת איתו במקום הקבוע שלנו כלבה, נשבע השיר הזה עלייך (הוא שלח קישור לשיר, שדרך אגב אני מאוד אוהבת, בסוף הפוסט אני אוסיף קישור)."
ואז הוא נחסם כי נמאס לי ממנו.
עברו כבר שלושה חודשים ואני עדיין מפחדת ממנו, רק לחשוב עליו עושה לי צמרמורת.
לא חשבתי שבן אדם שאני אהבתי יום אחד יהיה הסיוט שלי.
אז עכשיו אני בבית, בוכה.
מפגרת!!! כמה את סתומה, ילדה טיפשה.. 
אני לא יודעת לקרוא אנשים ומשלמת על זה ביוקר.
למה אין שפויים? בלי בעיות, בלי  שטויות, בלי אגרסיות.
פשוט תאהבו אותי, זה לא כזה קשה, אני באמת לא כזאת נוראית, אני רק רוצה לאהוב ולא להפגע, איפה המישהו הזה שיחבק אותי כשצריך, שיהיה שם בשבילי, וידע להרגיע אותי כל פעם שאני בוכה (ואני בוכה המון בזמן האחרון).
אוחח אני כזאת נואשת וכזאת טיפשה.
אוווף.

קישור לשיר (ממליצה לשמוע):
ן
1 תגובות
כי זה מה שעושים בכיפור
12/10/2016 21:32
Do what I want
החיים שלי, מייל, כעס
וואו! לא ציפיתי שזה יקרה..
כל הכיפור התלבטתי אם לעלות או לא לעלות עוד פוסט, על הגיחה וזה, בסוף כמו ששמתם לב, לא העלתי.
ומסיבה אחת, כי בשלב מסויים קיבלתי מייל, מאחד המשתמשים בבלוג. לא מייל ידידותי במיוחד.
מייל מאוד "מקסים" עליי ועל הבלוג שלי.
ציטוט:"יא ילדה מפגרת שרוצה תשומת לב, בדוק כל הסיפורים שלך לא אמיתיים, חיה בסרט, בדוק גם את זונה, מה את מזיינת את השכל שאת בתולה, וכל הפוסטים שלך מלאים בקללות, מה נראה לך בת כלבה." 
וככה זה ממשיך, הרבה קללות, ומעט מאוד מחשבה. בחרתי לענות ליצור הזה בפני כולם. 
1. לך זדיין, אני בתולה, זה החיים שלי, ובתור מישהו שלא מכיר אותי בשיט אתה לא יכול לשפוט אותי, כל סיפור פה אמיתי, איזה אינטרס יש לי לשקר.
2. הא, הפוסטים שלי מלאים בקללות?! קראת את מה שרשמת? כל מילה שנייה קללה, אתה בכלל יודע מה זה אומר כל הקללות האלה.
3.תתמודד, אני כותבת את מה שאני חושבת, הכל בפנים, לא בא לך לקרוא, אל תקרא, לא מכריחה אף אחד.
4. כמה אירוני שאת כל הדואר הזבל הזה שלחת לי ספציפית בכיפור.
5. כן, אתה יודע מה כן, החיים שלי מורכבים, מה אני פאקינג אשמה בזה, שאבא שלי חרא, שאני לא קוראת אנשים טוב, שעשיתי טעויות כאלה ואחרות, מי אתה שתשפוט אותי, מי אתה שתגיד מה נכון ומה לא, יואו! אתה לא מכיר אותי, לא יודע עליי כלום, העיקר לחוש ת'צמך גבר. פיזדץ, להתנפל עליי זה לצאת פחדן וטיפש לא יותר מי זה.
ולסיום אני רוצה לצטט משפט נוסף:" יא סתומה, מסכנים כל החברים שלך, בטח גם את לנשק לא יודעת, זונה."
פחח, פחחח, פחחח ועוד פעם פחחח.
חמוד, אתה כנראה לא הבנת משהו, אני יחסית מבוקשת על ידי הבנים, אז עם הזמן למדתי להתנשק טוב, ממש טוב, האמת אף פעם לא שמעתי תלונות.
היית מת שתהיה לך מישהי כמוני להתמזמז איתה. 
בקיצור, לך לעזה, ופעם הבאה שתירד עליי הפוסט יהיה הרבה יותר משפיל.
אולי יצאתי חשה בפוסט אבל לא אכפת לי, אף אחד לא ירד עליי ויצא מזה בזול. כן אני כועסת אבל לא מתחרטת על שום מילה פה.
אז לך זדיין.
ולכל השאר ערב טוב, גמר חתימה טובה ושנה טובה :)
9 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
זה האופי שלי

בגלל שזה הדף שלי, המקום שלי בעולם הוירטואלי, אז אני מרגישה צורך לפרט על האופי שלי ועל הגישה שלי לחיים..
אם יבקשו לתאר את עצמי בשתי מילים, אני בלי לחשוב פעמיים, אענה: דפוקה בראש.
כן אני לגמרי דפוקה בראש, אתם יכולים לתפוס אותי באמצע הרחוב עומדת ורוקדת, אני יכולה לבוא לאנשים ולהגיד להם מה שאני חושבת בפרצוף, ואם תראו את התמונות שלי בפייס הן ידברו בשם עצמן.
אבל חוץ מזה אני ילדת אגו, שלא תחשבו שאני שחצנית או משהו, פשוט יש לי הרבה עקרונות, רובם קשורים לעולם הזוגיות: לא מתחילה עם בנים, לא שולחת הודעה ראשונה לבנים, לא מתקשרת לבנים וככה זה ממשיך עוד ועוד.
חוץ מזה אני ממש זורמת וקלילה (אני עדיין בתולה, ואני גאה בזה), קצת קשה לי להפתח לאנשים, אבל ברגע שזה קורה יש אחלה חיבור.
בקיצור אני אחלה בחורה שאם תתנו לי הזדמנות תגלו זאת בעצמכם, קצת דפוקה ( אבל על זה כבר דיברנו), אבל בנינו מי לא דפוק טיפה?
זה המוזיקה שאני אוהבת